מילון מונחים לשוניים למורה
בבית הספר היסודי
להלן נפרט ונבהיר מושגים חשובים העומדים בתשתית הספר הנוכחי והתכנית הכללית שלנו — הן זו שבדפוס והן זו הדיגיטלית.
מילון מושגים למורההמילון מסודר לפי סדר האלף־בית, ובתוך כל קטגוריה יש תת־קטגוריות של אותו התחום המסודרות באלף־בית פנימי.
אונומטופאה. שימוש במילים המחקות צלילים המופיעים במציאות ובטבע: צפצוף, שריקה, קוקוריקו, הב־הב.
איור. שימוש ביצירה חזותית (ציורים, תצלומים ועוד) בהקשר של טקסט. ההגדרה כוללת גם יצירה שהייתה במקור ציור עצמאי ושולבה בטקסט, ועשויה להפוך לאיור מעצם שילובה במערך סמיוטי (המוסר משמעות), הכולל תמונה וטקסט.
כינוי גוף. מילה דקדוקית המחליפה צירוף שלם, כמו: “הוא”, “היא”.
כינויים דאיקטיים. “אני, “אתה”, את” — כינויים המציינים את תפקידנו בשיחה. לדוגמה: אני — מדבר/ת; אתה, את — נוכח, נוכחת.
כתב. מערכת סימנים כתובים הרושמת את השפה.
אהו”י. אותיות עבריות המסמנות גם עיצורים וגם תנועות. לדוגמה, במילה ורוד, ה-ו’ הראשונה מסמנת עיצור, והשנייה מסמנת תנועה.
אותיות. סימני כתב המסמנים בעיקר עיצורים.
סימני ניקוד. סימני כתב המסמנים בעיקר תנועות.
סימני פיסוק. סימני כתב (פסיק, נקודה, מרכאות, סימן שאלה, נקודתיים וכדומה) המסמנים הפסקות מסוגים שונים, תפקידים תחביריים של יחידות שפה, וכן שינויים בפרוזודיה (הנגנה) של הדברים הנאמרים בכתב.
לשון ציורית. לשון שאינה מעבירה רק מידע, אלא גם משתמשת בשפה כאמצעי אמנותי, כמו השימוש בביטוי המקראי “אימה חשֵׁכה”.
מטפורות. אמצעי רטורי ולשוני המשתמש בייחוס תכונותיו של אובייקט אחד לאובייקט אחר. לדוגמה: הילד הזה הוא נמר, הילדה הזאת לביאה.
מגדר. מונח המתייחס לתכונות ולתפקידים על פי המינים. המונח מעמיד במרכז הדיון את ההוויה ואת החוויה של הזהות המינית.
מורפולוגיה. 1. מבנה המילים בשפה, הרכיבים הלשוניים המרכיבים אותן והדרכים שבהן הן מצטרפות זו לזו; 2. המשמעות והצורה של הרכיבים הפנימיים של המילה (תורת הצורות).
צורן. מורפֵמָה; רכיב של המילה, חלק מן המילה שהוא בעל משמעות ותפקיד בתוכה, כמו לדוגמה הצורנים שורש, משקל, סופית.
בניין. צורן חשוב בעברית. סוג של תבנית (ראו להלן) המוסיפה מבנה פרוזודי, תנועות ומוספיות לשורש ויוצרת פועל. לדוגמה, בניין הפעיל מסייע ביצירת פעלים כמו הכתיב, הדליק. לבניינים משמעויות שונות, כמו לדוגמה גרימה — מי שמכתיב גורם למישהו אחר לכתוב.
הֶלְחֵמים. מיזוג של שתי מילים למילה אחת: חידק (ח י + דק), מחזמר (מחזה + זמר).
הקטנה. צורנים ודרכי תצורה המסמנים הקטנה, המעטה או שם חיבה וגם זלזול. לדוגמה: כלב — כלבלב במשקל קְטַלְטַל, או כלבון בסופית –וֹן.
כינויים חבורים. לעתים כינויי גוף מתחברים למילים ויוצרים צורות חבורות, כך שאפשר להביע שני רעיונות במילה אחת. לדוגמה, משאלותיך = המשאלות שלך; ארמונה = הארמון שלה, או: ראיתיך = ראיתי אותך, להצילני = להציל אותי.
משקל. סוג של תבנית (ראו להלן) המוסיפה מבנה פרוזודי, תנועות ומוספיות לשורש ליצירת שם עצם או תואר. לדוגמה: משקל מִקְטָל המסייע ביצירת שמות עצם, כמו: מכתב, משרד. למשקלים משמעויות רבות, כמו: בעלי מקצוע (נגר, טבח) או צבעים – ראו להלן משקל קָטֹל היוצר שמות צבעים רבים (לדוגמה: כָּחֹל, צָהֹב, יָרֹק).
סופית. סיומת; צורן בסוף המילה שיש לו משמעויות שונות בדקדוק ובמילון — נקבה, רבים, הקטנה, בעל מקצוע וכדומה (Xה, Xים, Xוֹן).
שורש. הצורן החשוב ביותר בעברית; מורכב בדרך כלל משלושה או ארבעה עיצורים (בדיבור) או שלוש או ארבע אותיות (בכתב). השורש הוא תשתית לצורתה ולמשמעותה של המילה ומשמש מכשיר חשוב ביצירת משפחת מילים. בדוגמה שלום, שילם, השלים, השתלם, השלמה, שלמות, תשלום — כל המילים גזורות משורש ש.ל.מ.
